ליאל שגב

חניכי מע״ש גבעתיים

לילי יקרה,
אין מילים שיוכלו באמת לנחם רגע קשה כל כך. אין כאב גדול יותר
מאובדן של ילדה אהובה, ואין צער עמוק יותר מזה של אם שאיבדה את בתה היחידה.

​

הלב של חניכי מע"ש איתך, מציירים וכותבים ושולחים לך חיבוק גדול
מלא אהבה וחום. אני מקווה שתמצאי כוחות בין האנשים שאוהבים
אותך, בין הזיכרונות היפים של בתך, ובידיעה שהיא תמיד תהיה איתך
בליבך, בנפשך ובנשמתך.
באהבה רבה,
חניכי מע"ש גבעתיים.

מיכל, הרופאה של ליאל

שתיים שהן בעצם אחד, 
 
הן היו רק שתיהן – אם ובת, קשורות בקשר עמוק ומיוחד.
שתיים שהן בעצם אחד . 
 
מגיל קטן , ליאל הבינה ,  שאמה  עושה הכול בשבילה, עובדת קשה, דואגת, אוהבת. 
ליאל  הייתה ילדה רגישה וטובת לב, כזו שתמיד חשבה קודם על אחרים ורק אחר כך על עצמה.
 
החלום שלה היה להיות אחות.
היא דמיינה את עצמה לבושה במדים הלבנים של בית החולים, עם  תג וסטטוסקופ , מרגיעה חולים, מלטפת ידיים רועדות, מעניקה תקווה. 
כשהגיעה לגיל ההתנדבות, לא היה לה ספק – היא נרשמה מיד למגן דוד אדום. שם, באמבולנסים, הרגישה שהיא מגשימה חלק קטן מהחלום שלה.
היא רצה בין מקרים דחופים, החזיקה ידיים של אנשים פצועים, חייכה אליהם תמיד עם המון כבוד , עם ניצוץ בעיניים, תמיד עם המילה הנכונה. 
 
אבל ליאל , לא רק חלמה להיות אחות – היה לה עוד חלום, אישי יותר. 
היא רצתה שאמא שלה תמצא אהבה.
מאז שהייתה קטנה, היא ראתה את אמה חוזרת הביתה לבד, מוקפת בחברים , מתמודדת עם הקשיים,
ולא הבינה איך אישה כל כך מדהימה עדיין לבד. 
אבל בעצם היא לא היתה לבד ,
הן היו שתיים שהן אחד
 
לילי תמיד  הייתה מחייכת אליה , ומלטפת את שערה  ואומרת : “את כל מה שאני צריכה.”
 
הרי הן היו שתיים שהן בעצם אחד…..
 
ליאל רק רצתה שאמה  תהיה מאושרת.
 
העיר כולה רעדה, כשהתבשרה על לכתה של הילדה עם הלב הכי גדול.
עשרות אנשים הגיעו להלוויה, חברים ממגן דוד אדום, מכרים , כולם הכירו  את הסיפור שלה. 
לילי עמדה שם, עם לב שבור, וידעה שעל אף שליאל כבר לא כאן בגופה , היא חלק מהנשמה .
ובין הדמעות והכאב, ליאל  רוצה שהיא תמשיך. 
היא הייתה רוצה שהיא תחיה, תאהב, תהיה מוקפת באנשים טובים.
 
ליאל ילדה אהובה , 
אמא עושה  כל שביכולתה, להגשים את החלום שלך היא תיתן לעצמה צ’אנס לאושר, לאהבה, לאור חדש.
אמנם היא נשארה בגפה ...
 
אבל , תמיד תזכור שהיא לא באמת לבד כי – שתיים הן בעצם תמיד אחד בנשמה!